טנג'ו ואח' נ' הוט מערכות תקשורת בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה להשבת כספים שנגבו לטענת התובעים על ידי הנתבעת שלא כדין.

בתאריך 18.7.10 הוסכם בין הצדדים על חיבור התובע לשירותי הנתבעת. על פי המוסכם בין הצדדים המבצע שנבחר כולל חבילת סטנדרט, 2 חבילות תוכן (בידור ורוסית), ערוצים נוספים – צרפת ורומניה, התקנה חינם וכן טיפול בניתוק משירותי YES, בעלות של 159 ₪ לחודש למשך 24 חודשים. תנאי המבצע אושרו על ידי הנתבעת בהצעה מספר 23198 שנשלחה לתובע בפקס ביום 18.7.2010 ובשנית ביום 19.7.2010 וכן בהצעה מספר 15744 שנשלחה לתובע ביום 22.7.2010, הנושאת גם את חתימת הלקוח.

במהלך ההתקשרות לא סוכם על אמצעי תשלום.

ההתקנה בוצעה ביום 8.8.2010.

טענות התובע

לאחר ההתקנה הסתבר שלא כל הערוצים שהוסכם עליהם פעילים במנוי. כן הסתבר לתובע ביום 16.9.2010 כי כרטיס האשראי של אשתו חויב בסכום של 779.19 ₪.

התובע פנה לנתבעת פעם אחר פעם בלא לקבל תשובות ענייניות לטענותיו – הן לגבי הערוצים שלא קיבל, הן לגבי גובה החיוב והן לגבי כרטיס האשראי של אשתו שחויב.

גם דרישותיו לקבל צילום מסמך בו אישר לחייב את כרטיס האשראי של אשתו או מסר את פרטיה, לא נענו.

ביום 16.11.10 התקיימה פגישה בין הצדדים בה שטחו התובעים את טענותיהם. בשיחה מיום 23.11.10 הובהר להם כי אין באפשרות הנתבעת לעמוד בהסכם שנחתם עימם. כן נאמר להם כי יוכלו להצטרף למסלול אחר. עם זאת, התובעים לא קיבלו כל התייחסות לגבי התשלומים שכבר שולמו ולגבי הניתוק מחברת YES.

נכון למועד הגשת התביעה חוייבו התובעים בתשלום בסך 350 ₪ לנתבעת וכן תשלום בסך 231.98 ₪ לחברת YES, ממנה לא נותקו, כמובטח.

טענות הנתבעת

הנתבעת מסבירה כי התובע הצטרף למבצע עסקי "טלוויזיה HOT LIGHT לשנתיים – עסקי", אשר על מנת ליהנות מתנאיו היה על התובע להעביר לנתבעת צילום ח.פ או ע.מ.

מאחר ובמועד ההתקנה לא הציגו התובעים צילום ח.פ או ע.מ, כנדרש, החלו לשלם דמי מנוי חודשיים בהתאם למחירון החברה.

משהתברר שאין בידי התובעים המסמכים הנדרשים לקבלת הטבות המבצע, הוצע להם מסלול אחר, אולם התובעים סירבו.

לעניין אמצעי התשלום טוענת הנתבעת כי פרטי אמצעי התשלום יכולים היו להימסר על ידי הלקוח בלבד. חיבור לשירותים המוצעים מבוצע אך ורק כנגד עדכון פרטי אמצעי התשלום.

הנתבעת טוענת כי דאגה לניתוק התובע משירותי חברת YES וכי ביום הדיון השיבה לתובע את החזר התשלומים ששולמו לחברת YES.

דיון

ברע"א 2701/97, מדינת ישראל נ' צ'רטוק פ"ד נו(2) 876, קבע כבוד הנשיא א' ברק (כתוארו אז) לגבי תכליתו של חוק הגנת הצרכן:

תכלית החוק. אין חולק בדבר תכלית זו. עיקרה "...להשליט אורחות התנהגות על המגזר העסקי ולקבוע כללי משחק הוגנים ביחסים שבין הצרכן לעוסק. החוק בא להבטיח כי העוסק לא ינצל את מעמדו הכלכלי העדיף על-מנת להתעשר שלא כדין על חשבונו של הצרכן" (ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ [7], בעמ' 598).